יום שישי, 23 במרץ 2012

כמה פירוט הוא מספיק פירוט?

לא "כמה פירות", כי מבחינה לשונית זה היה צריך להיות "מהו מספר הפירות", אלא "כמה פירוט".

הדילמה שעומדת בפניי בימים האחרונים נוגעת לדרכים ורחובות בהם אין קווי שירות. האם צריך להכליל כאלה, ואם כן, איך מחליטים האם רחוב נכלל במפה? ברור שאני לא יכול להכליל את כל הרחובות, כי אז המפה תהיה כבדה וקשה לקריאה, או שאצטרך להגדיל את קנה המדה באופן בלתי סביר.

משמאל אתם רואים דוגמא של דרום ראשון לציון במהדורה שעתידה להתפרסם בקרוב. די ברור שיש הצדקה להכללת דרכים ראשיות כגון נתיבי איילון וכביש תל-אביב - אשדוד.

אבל עד איזו דרגה אני צריך להגיע?  האם יש הצדקה להכללת הרחוב שמחבר בין אלי ויזל ורנה קאסן?  אומנם נוח להציג אותו כי אין שם עומס יתרה.

אבל לפי אותו הגיון, מפת מרכז תל אביב, שמוצגת מימין,
ושכבר נראית כמו ערימת פסטה מהזן הארוך, תקרוס תחת העומס.

האם למשל עלי להציג את החלק הדרומי של רחוב הירקון (שכרגע מוצגת רק מצפון לארלוזורוב הודות לשירות החד-כיווני של קו 55)?  מה עם הצד המערבי של רחוב פרישמן או רחוב רמז (המשכו הצפוני של רחוב בלוך)?

גם רחוב שלמה המלך ממשיך צפונה, אבל לשמחת תושביו כבר לא עובר שם קו 25... האם צריך להציגו?

יום שלישי, 20 במרץ 2012

קלקול רשת הקווים - ברוך בקו 5

החלטתי לכתוב סדרה של רשומות ביקורתיות בנושא פעימת התיקון בשם "קלקול רשת הקווים". אתחיל בנושא פשוט יחסית, והוא קו 5 המיתולוגי של תל אביב, והברוך שעשו בו (לא ברוך מהמגפיים של כוורת אלא ברוך בחולם מלא).

רותי אמיר נעלמה מהכותרות, ונדמה לי שזו אחת הבעיות של פעימת התיקון הזו. כי למרות כל הבעיות שהיו בארגון מחדש, נדמה כי לפחות היה כיוון תכנוני ברור. הכיוון הזה נחלש בפעימות התיקון הקודמות, בהן התחילו לפרום את המזלגות ולסבך חזרה את רשת הקווים, אבל בפעימה הזו כבר יש אנרכיה טוטאלית. הקווים הסימטריים חוזרים להיות מפוצלים לשניים ומספר המסלולים השונים והחלופות רק גדל.

קו 5 היה פעם קו פשוט. עד שנת 2003 הסתיים הקו בבית החייל, אומנם עם סיבוב אי-סימטרי דרך יהודה המכבי, אבל הסיבה הייתה הצורך להסתובב בסוף הקו. בשנת 2003, במסגרת מדיניות של הפעלת קווים אל מסופים ראשיים, הוארך הקו למסוף 2000, הוא רכבת מרכז. במקום לפשט את המסלול פשוט האריכו אותו כפי שניתן בצורה מסורבלת.

אחד המעשים הטובים של הארגון מחדש היה פישוט הקו - מעבר דרך יהודה המכבי וויצמן בשני הכיוונים. המסלול היה סימטרי פרט לפיצול כפוי בקצה בגלל מגבלות הצמתים: אין פניה שמאלה מוויצמן לארלוזורוב, ואין המשך מערבה מיעקב דורי לז'בוטינסקי. לא היה ניתן להפעיל את הקו באותו מסלול בשני הכיוונים, לא בארלוזורוב ולא בז'בוטינסקי. לא נורא, הקו היה די מסודר ונקי במפה.

בפעימה האחרונה הרגישו צורך משום מה לסבך חזרה את הקו. למשרד התחבורה ו/או נתיבי איילון הפתרונים. הנה התוצאה לפניכם, המוצגת על מפת האוטובוסים של גוש דן הקיימת וזו של אוגוסט 2011:

ומה אתם חושבים?

האם יש סיבות שמצדיקות את סרבול הרשת בצורה כזו?  האם יש דרישה מאוד גדולה של נוסעים מדיזנגוף לפנקס ונמיר אבל  אין בכיוון ההפוך?